ערר על החלטת בימ"ש קמא לשחרר את הנאשם ממעצר- התקבל

כתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו עבירה של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, ושתי עבירות של ביצוע שירות עבור אותה התאחדות. במהלך הדיון הודה התובע כי הראיות ביחס לפרט האישום השני בעייתיות, ולמעשה עיקר הערר נסב על פרט האישום השלישי, שבו נטען כי המשיב פעל מטעם ארגון הגא"פ כדי להעביר כסף לאחר שהיה עצור בהיותו חבר באותה התאחדות אסורה. התביעה הצבאית עתרה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, ובימ"ש קמא דחה את הבקשה והורה על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים, תוך שהוא מצביע על קשיים ראייתיים ביחס לפרט האישום השלישי. מכאן הערר שבפניי, שבו טוענת התביעה כי שגה בימ"ש קמא כאשר החליט על שחרורו של המשיב.

לא למותר לציין, כי גם כנגד זה שקיבל את הכסף מהמשיב, מוחמד השלמון שמו, הוגש כתב אישום, אולם בימ"ש קמא דחה את בקשת התביעה למעצרו עד תום ההליכים, והחלטה אושרה גם בבימ"ש זה בתיק ע"מ 2988/07. התביעה טוענת כי יש לאבחן את עניינו של המשיב מעניינו של השלמון, ואילו הסנגורית טוענת כי אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא, וכי נוכח שחרורו של השלמון, אין מקום גם למעצרו של המשיב.

שקלתי את טיעוני הצדדים, ועיינתי בחומר החקירה, ובסופו של דבר באתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל. עד תביעה 4, מוחמד השלמון, אשר כאמור קיבל את הכסף בעזרתו של המשיב, תיאר בעדותו מיום 21.5.07 בהרחבה את פעילותו של המשיב בתהליך העברת הכסף. המשיב שאל אותו למצבו הכלכלי, שאל אם קיבל כסף מהגא"פ, אמר שהוא יכול לעזור לו לקבל סכום מסוים, וגילה פעילות רבה בעניין זה, כפי שעולה מעמוד 2 להודעה זו. לטעמי, קיימת אבחנה ברורה בין השלמון, אשר הסכים לקבל כסף כפיצוי עבור כליאתו בעבר, לאחר שבדק ונמסר לו שהכול חוקי, ובין המשיב, אשר שימש למעשה כצינור מהעברת כספים מארגון הגא"פ לגורמים שונים. עובדה גם שבחשבונו של השלמון הופקד סכום גבוה בהרבה מזה שהיה אמור להימסר לו, כאשר יתרת הכסף הועברה למשיב, ויש בכך כדי לחזק את הטענה בדבר השירות שביצע המשיב עבור ארגון הגא"פ.

בנסיבות אלה, יש ראיות לכאורה לכך שהמשיב ביצע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת כמפורט בכתב האישום השלישי, ובמקובלת עלי קביעתו של בימ"ש קמא כי ביצוע שירות עבור התאחדות שאינה מותרת יכול ללמד גם על חברות באותה התאחדות.

פעילות מעין זו, שנועדה למעשה לבסס את מעמדו של ארגון הגא"פ שהינו כאמור התאחדות בלתי מותרת, ולהרחיב את התמיכה בו, יש בה כדי לבסס עילה של מסוכנות, אשר מצדיקה מעצר עד תום ההליכים. לפיכך, החלטתי בסופו של דבר לקבל את ערר התביעה, לבטל את החלטת בימ"ש קמא על שחרורו של המשיב, ולהורת על מעצרו עד תום ההליכים.

ניתנה היום, 17 ביולי 2007, ב' באב התשס"ז, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא

רמ"שית: מפ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: